O.99 - Julia Vajda Collection: Testimonies of Hungarian survivors, 2004-2004
http://lod.ehri-project-test.eu/units/il-002798-8827846 an entity of type: Record
O.99 - Julia Vajda Collection: Testimonies of Hungarian survivors, 2004-2004
אוסף Julia Vajda - עדויות ניצולים מהונגריה, 2004 -2007
O.99 - Julia Vajda Collection: Testimonies of Hungarian survivors, 2004-2004
אוסף Julia Vajda - עדויות ניצולים מהונגריה, 2004 -2007
Testimony
עדות
O.99 - אוסף Júlia Vajda - עדויות ניצולים מהונגריה, 2004 -2007
היקף ותוכן של האוסף:
באוסף ראיונות עם ניצולים שנעשו בידי הסוציולוגית ופסיכולוגית Dr. Júlia Vajda ובידי אנשי צוותה במסגרת"פרוייקט טוטליטריות ושוא" של אוניברסיטת Debrecen שבהונגריה בשנים 2004-2007 ותיעוד בנוגע לראיונות אלה.
באוסף 332 עדויות שהוקלטו באודיו: 308 ראיונות עם ניצולים יהודים ו-24 עם עדים לא-יהודים.
התיעוד בנוגע לראיונות:
- שאלונים שמולאו לכל עדות בנפרד יש מידע אישי ומידע על אודות גורל משפחת הניצול
- תיעוד אישי
- תצלומים.
שיטת הראיון:
הראיונות נעשו על פי שיטת Fritz Schütze ו-Gabriele Rosenthal. השיטה מתמקדת בנרטיב עצמו ובמבנהו. מטרת השימוש בשיטה זו היא קודם כל להגיע לטקסט שאינו מושפע משאלות חיצוניות. בדרך זו מגיעים לסיפור שמבנהו מעניק לנו את תובנת הטקסט לא רק של הזיכרונות המודעים, אלא לשרשרת אסוציאציות ההופכות גלויות ולתצורות לשוניות ופרה-לשוניות (paralingual formations :תקשורת לא-דיבורית כמו אינטונציה, קצב דיבור ועוד).
שאלת הפתיחה בראיון נסיבה על אודות סיפור חייו של הניצול היודע שמוקד הראיון הוא השואה, וכי הוא נבחר לראיון בתור ניצול ששרד את השואה. על ידי שאלה זו מעוניינים להשיג מידע, כיצד שרד וכיצד הוא ממשיך בחייו עם מאורעות השואה שחווה.
לאחר ההאזנה לעדות (ההאזנה אורכת לעתים שעות ולעתים נדירות פחות משעה), שואלים שאלות בנוגע לאירועים ולחוויות המוזכרים בעדות, אך הם אינם ניתנים בפירוט. דרך הצגת השאלות דומה לתחילת הראיון: מבקשים מהניצול להמשיך לספר. אולם, החוויות המופיעות בנרטיב המאוחר הופכות לתלויות בשאלות. לאחר שהניצול נשאל שוב לגבי החוויות שהוזכרו אך לא בפירוט, יש אפשרות לשאול שאלות נוספות, כדי להבהיר עובדות מסוימות. בתום הראיון ממלאים את השאלון ובו שאלות בנוגע למידע על אודות משפחת הניצול, אובדן המשפחה, בני המשפחה ששרדו ועל אודות המשפחה שהקים הניצול [לאחר המלחמה].
השיטה מתבססת על אמונה מצד אחד שהיא מסייעת מאד בהעלאת הזיכרונות מתת-התודעה ומהיעדר התודעה ומצד אחר משמשת בתור גורם מרפא.
היסטוריה ארכיונית של האוסף:
בשנת 2010 העבירה Dr. Júlia Vajda את האוסף לארכיון יד ושם.
ביבליוגרפיה נבחרת:
- http://www.20szazadhangja.hu/dynamic/vajda_julia.doc
- Vajda, Júlia,"Two survivor cases: therapeutic effect as a side-product of the biographical narrative intervie", Journal of Social Work Practice, Vol. 21. No. 1, March 2007, pp. 89-102
O.99 - Julia Vajda Collection: Testimonies of Hungarian survivors, 2004-2007
The collection contains interviews with survivors conducted by Dr. Júlia Vajda as part of the “Totalitarianism and Holocaust Project” of the University of Debrecen, Hungary, 2004-2007, and documentation regarding these interviews.
There are 332 audio testimonies in the collection: 308 interviews with Jewish survivors and 24 with non-Jewish witnesses.
Documentation regarding the interviews:
- Completed questionnaires containing personal information regarding the survivor and information concerning the fate of the survivor's family in the Holocaust (There is a completed questionnaire for each testimony);
- Personal documents;
- Photographs.
Interviewing method:
The interviews were conducted according to the Fritz Schütze/Gabriele Rosenthal method which focuses on the narrative itself and its structure. The primary goal of this method is to arrive at a text that is not influenced by outside questions, in order to obtain a narrative whose structure can provide us with a comprehension of the text not only through the conscious memories, but also through the chain of associations that are revealed and the lingual and paralingual formations of the text (the non-verbal communication such as intonation, rate of speech and more).
The opening question of the interview concentrates on the life story of the survivor, who knows that the focus of the interview is the Holocaust and he/she was chosen for this interview because he/she survived the Holocaust. Through this question, we are seeking to elicit information on how he/she survived the Holocaust and how he/she has carried on with his/her live after the events he/she experienced.
After listening to the testimony (listening can sometimes take hours and rarely less than an hour) we ask questions regarding the events and experiences mentioned in the testimony, but not in detail. Posing the questions is similar to the start of the interview: we ask the survivor to keep on with his/her story. However, the experiences that appear in this later narrative are dependent on questions. Once the survivor has been asked about the experiences which were mentioned but not detailed, there is an opportunity to ask additional questions to clarify certain facts. The interview ends with completion of the questionnaire containing questions concerning information about the survivor's family, the loss of the family, family members who survived, as well as the family started by the survivor (after the war).
The method is based on the conviction that, on the one hand, it highly facilitates the raising of subconscious and unconscious memories and, on the other hand, and it also helps in the healing process.