"Kharkov municipal administration documentation, 1941-1944"@eng . "Kharkov municipal administration documentation, 1941-1944 In the collection there are 13 microfilm reels selected from the Kharkov Region State Archive and handed over to Yad Vashem by the United States Holocaust Memorial Museum in Washington. Most of the documentation consists of statistical reports and lists of the residents of Kharkov registered in the census conducted by the Kharkov municipal administration in December 1941. The German occupation of the city of Kharkov continued with interruptions from 24 October 1941 to 23 August 1943. From the beginning of the occupation until 09 February 1942, Stadtkommandatur (military authority) under the command of General Erwin Vierow was imposed on the city. The main task of the Stadtkommandatur of Kharkov, according to orders from Headquarters was to solve military problems related to the city. The Stadtkommandatur issued orders and directives to the local Ukrainian administration and supervised the way they were carried out. Headquarters Command 55 served as commander of the city until 03 December 1941, when the fighting was still taking place near the city. However, with the distancing of the front from the city, the responsibility was transferred to the staff of the commander of the periphery, General von Puttkammer. A new stage in the development of the military administration in Kharkov began 09 February 1942 when Feldkommandatur 787 began to govern the city. In due course, appropriate manpower was recruited and the authority was handed over to the Standortkommandatur as part of the military regime. Due to the special importance of Kharkov, the city was handed over directly to the commander of Military Group\"\". The Ordnungspolizei (Orpo-Order Police) also was active in Kharkov. The new authorities drafted Schutzmannschaft (collaborationist auxiliary police battalions of local policemen) to the Order Police, as well as policemen from the local population. Together with the regular police in the city, the Hilfspolizei (the auxiliary police) were also active under the command of the army. Its job was to guard POWs and supervise the flow of traffic. Konyk, a resident of western Ukraine and a member of the Organization of Ukrainian Nationalists (OUN) was appointed as commander of the Hilfspolizei. Many police commanders were appointed from among the nationalist Ukrainians from western UIkraine, and regular policemen were recruited from among the POWs, Red Army soldiers and the local Ukrainian young people. Already in the early days of the occupation, the authorities had begun public executions by hanging of anyone suspected of resistance to the authorities. The Jews were included among the hostages who were executed for any infraction of an order issued by the Germans. In the middle of November 1941, members of the underground blew up five buildings housing various German headquarters and institutions. In retaliation the Germans murdered approximately 1,000 hostages, most of them Jews. Based on the census conducted by the municipal administration in December 1941, special yellow lists were prepared, including 10,271 Jews, 75% of whom were the elderly, women and young children. Limited food rations were allotted to the population, 40% of which were allotted to the Jews. On 03 November the municipal authority ordered the Jews to select a Judenrat, and Dr. Gurvich, a medical professor, was placed at its head. On 22 November the Ukrainian local authorities forbade the Jews from working in public institutions, ordered them to wear a special armband and concentrated them in one quarter. The Ukrainian authorities also drew the attention of the Germans to the fact that the residents wished to take steps against the Jews. At the same time Sonderkommando 4a under the command of Paul Blobel arrived in the city. In coordination with the municipality it was decided to concentrate the Jews in workers' barracks belonging to the tractor factory. On 14 December 1941 the Jews were commanded to move there within two days. The policemen who supervised the transfer of the Jews to the barracks abused them and looted their property and food. During the transfer the Jews had to sleep outside; many of them froze to death and 305 Jews were murdered. The ghetto was comprised of 26 barracks without windows or doors, without running water or sewage and without heat. The ghetto was surrounded by barbed wire; there were guards placed around it, and no one was allowed out. Anyone disobeying this order could expect to be punished by death. No food was given, and it was forbidden to buy food. Only women were allowed to draw water from the well for only one hour in the afternoon, and many Jews were forced to drink melted snow. Many Jews were crowded into each of the barracks, and they were forbidden to remove the bodies of the many people who died from starvation and disease. At the same time, the robbery of the Jews continued: they were expected to provide the policemen with warm clothing and even money with which to buy liquor for Christmas. On 24 December 1941 the Germans killed 200 emotionally disturbed Jews. On 26 December 1941 registration of Jews who were willing to be sent for forced labor was conducted. The next day, trucks arrived at the ghetto, and the approximately 500\"volunteer\" were loaded into them and transported out of the city where they were murdered. By the end of December 1941, an additional 500 Jews had been murdered. The ghetto was liquidated between 02 and 08 January 1942. The Jews were marched to Drobitskiy Yar; only the sick and the handicapped were taken there by truck. All the Jews were murdered by the Schupo and buried in two large ditches. By the end of 1942, 64 Jews who had been in hiding were caught and murdered in Kharkov. In 1943 the Red Army attempted to occupy Kharkov twice during the offensives, and on 23 August 1943 the city was finally liberated by the Soviets. Bibliography 1. Internet website,\"Еврейские корн\", an article by Yulia Prokop:\"Oккупация Харьков\"; 2. Wikipedia entry:\"Немецкая оккупация Харьков\" http://ru.wikipedia.org/wiki/%D0%9D%D0%B5%D0%BC%D0%B5%D1%86%D0%BA%D0%B0%D1%8F_%D0%BE%D0%BA%D0%BA%D1%83%D0%BF%D0%B0%D1%86%D0%B8%D1%8F_%D0%A5%D0%B0%D1%80%D1%8C%D0%BA%D0%BE%D0%B2%D0%B0; Дробицкий Яр-http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%A7%D7%99_%D7%99%D7%90%D7%A8 3. Information Center\"Regarding the Holocaus\", Yad Vashem, the International School for Holocaust Studie\"\"Kharko\"."@eng . "תיעוד של ההנהלה העירונית ב-Kharkov מהשנים 1944-1941 באוסף 13 סלילי מיקרופילם שנבחרו מהארכיון הממלכתי של מחוז Kharkov ונמסרו ליד ושם בידי מוזיאון השואה של אר\"ב (Washington). עיקר התיעוד: דוחות סטטיסטיים ורשימות של תושבי Kharkov שנרשמו במפקד אוכלוסין שנערך בידי ההנהלה העירונית בדצמבר 1941. הכיבוש הגרמני של העיר Kharkov נמשך בהפסקות מ-24 באוקטובר 1941 ועד 23 באוגוסט 1943. מתחילת הכיבוש ועד 9 בפברואר 1942 הונהג בעיר שלטון צבאי (Stadtkommandatur) בפיקודו של אלוף Erwin Vierow. המשימה העיקרית של ה-Stadtkommandatur של Kharkov לפי הוראת המפקדה הייתה פיתרון הבעיות הצבאיות קשורות לעיר. ה-Stadtkommandatur נתן פקודות והוראות לניהול האוקראיני המקומי ופיקח על ביצוען. מטה מפקדת 55 שימש כמפקד העיר עד ה-3 בדצמבר 1941, כאשר הלחימה היתה עדיין בסמוך לעיר. עם זאת, עם התרחקות קו החזית מהעיר, הועברה האחריות לצוות של מפקד העורף, אלוף von Puttkammer. שלב חדש בהתפתחות הניהול הצבאי ב-Kharkov החל ב-9 בפברואר 1942, כאשר 787- Feldkommandatur החל לשלוט בעיר. בהמשך גוייס כח אדם מתאים והשלטון נמסר לידי Standortkommandatur במסגרת השלטון הצבאי. בשל חשיבותה המיוחדת של Kharkov, הועברה העיר ישירות למפקד של קבוצת הצבאות\"\". ב-Kharkov פעלה גם משטרת הסדר. השלטון החדש גייס למשטרה זו (Schutzmannschaft) גם שוטרים בני האוכלוסייה המקומית. יחד עם המשטרה הרגילה בעיר פעלה גם משטרת העזר (Hilfspolizei), שפעלה בפיקודו של הצבא. תפקידה היה שמירה על שבויי המלחמה ופיקוד על זרימת התנועה. לתפקיד מפקד ה-Hilfspolizei מונה תושב אוקראינה המערבית וחבר OUN בשם Konyk. עם מפקדי השוטרים נמנו לאומנים אוקראינים רבים ממערב אוקראינה, ושוטרים רגילים גויסו מבין שבויי המלחמה, חיילי הצבא האדום והנוער האוקראיני המקומי. כבר בימים הראשונים של הכיבוש, החלו השלטונות להוציא להורג בתליה פומבית את מי שנחשדו כמתנגדים לשלטון. היהודים נמנו עם בני הערובה שהוצאו להורג על כל הפרת פקודה של הגרמנים. באמצע נובמבר 1941 פוצצו אנשי מחתרת נגד הגרמנים חמישה בניינים ששכנו בהם מטות ומוסדות של הגרמנים. בתגובה רצחו הגרמנים כ-1,000 בני ערובה, רובם יהודים. לפי מיפקד האוכלוסין שנערך בידי ההנהלה העירונית בדצמבר 1941 הוכנו רשימות צהובות מיוחדות, בהן 10,271 יהודים ש-75% מהם זקנים, נשים וטף. לאוכלוסייה הוקצבו מנות מזון מצומצמות, וליהודים הוקצבו 40 אחוזים מהנורמה. ב-3 בנובמבר הורה המינהל העירוני ליהודים לבחור יודנרט, ובראשו הועמד פרופסור לרפואה בשם Gurvich. ב-22 בנובמבר 1941 אסר השלטון המקומי האוקראיני על יהודים לעבוד במוסדות ציבור, חייב אותם לשאת סרט שרוול מיוחד וריכז אותם ברובע אחד. השלטונות האוקראיניים גם הפנו את תשומת לב הגרמנים לכך שהתושבים מבקשים לנקוט אמצעים נגד היהודים. באותו זמן הגיע לעיר Sonderkommando 4a בפיקודו של Paul Blobel. בתיאום עם העירייה הוחלט לרכז את היהודים בצריפי העובדים של מפעל הטרקטורים. ב-14 בדצמבר 1941 הצטוו היהודים לעבור לשם בתוך יומיים. השוטרים שליוו את מעבר היהודים לצריפים התעללו בהם ושדדו את רכושם ואת מזונם. בזמן המעבר נאלצו היהודים ללון תחת כיפת השמים. רבים מהם קפאו למוות ו-305 יהודים נרצחו. הגטו כלל 26 צריפים ללא חלונות ודלתות, בלי מים זורמים וביוב ובלי חימום. הגטו הוקף בגדר תיל דוקרני, הוצבה סביבו שמירה, היציאה ממנו נאסרה, וְלִמְפֵרֵי האיסור היה צפוי עונש מוות. לא ניתן שום מזון, ונאסרה קניית דברי מזון. שאיבת מים מהבאר הותרה רק לנשים, למשך שעה אחת בלבד בצהריים, ויהודים רבים נאלצו לשתות מי שלג מומס. בכל אחד מהצריפים הצטופפו יהודים רבים, ונאסר עליהם לפנות את גופות המתים הרבים מרעב וממחלות. במקביל נמשך שוד היהודים: הם נדרשו לספק לשוטרים בגדים חמים ואפילו כסף לקניית משקאות חריפים לחג המולד. ב-24 בדצמבר 1941 רצחו הגרמנים כ-200 יהודים חולי נפש. ב-26 בדצמבר 1941 נערך רישום של יהודים שמוכנים לצאת לעבודות כפייה. למחרת הגיעו לגטו משאיות, כ-500 \"מתנדבי\" נדחסו בהן, הובלו אל מחוץ לעיר ונרצחו. עד סוף דצמבר 1941 נרצחו כ-500 יהודים נוספים. הגטו חוסל בין 2 ו-8 בינואר 1942. היהודים צעדו ל-Drobitskiy Yar, רק החולים והנכים הובלו לשם במשאיות. כולם נרצחו בידי אנשי ה-Schupo ונקברו בשתי תעלות הגדולות. עד סוף 1942 נתפסו 64 יהודים שהסתתרו ונרצחו ב-Kharkov. בשנת 1943 ניסה הצבא האדום פעמיים לכבוש את Kharkov במהלך המתקפות, וב-23 באוגוסט 1943 שוחררה העיר סופית בידי הסובייטים. ביבליוגרפיה 1. אתר האינטרנט\"Еврейские корн\", מאמר מאת יוליה פרוקופ:\"Oккупация Харьков\"; 2.ערך בוויקיפדיה\"Немецкая оккупация Харьков\" http://ru.wikipedia.org/wiki/%D0%9D%D0%B5%D0%BC%D0%B5%D1%86%D0%BA%D0%B0%D1%8F_%D0%BE%D0%BA%D0%BA%D1%83%D0%BF%D0%B0%D1%86%D0%B8%D1%8F_%D0%A5%D0%B0%D1%80%D1%8C%D0%BA%D0%BE%D0%B2%D0%B0; Дробицкий Яр-http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%A7%D7%99_%D7%99%D7%90%D7%A8 3. מרכז המידע\"אודות השוא\", יד ושם, בית הספר המרכזי להוראת השואה:\"חרקו\"."@heb . . "List of residents\n\nOfficial documentation\n\nStatistical reports"@eng . "Kharkov municipal administration documentation, 1941-1944"@eng . "תיעוד של ההנהלה העירונית ב-Kharkov מהשנים 1944-1941"@heb . "תיעוד של ההנהלה העירונית ב-Kharkov מהשנים 1944-1941"@heb . . "דוחות סטטיסטיים\n\nרשימת תושבים\n\nתעוד רשמי"@heb . . . . . . .